ספר זה חבר. הוא הולך איתך למקומות שווים, הוא יודע להביא את המילים הנכונות, הוא משאיר בך זיכרון לאורך זמן, זורק לך תובנה, משאיר אותך במתח ומעלה לך חיוך.

אני מאוד מאמין בלייצר רוטינה ואני משתדל כל בוקר לפתוח את היום עם קריאה של ספר. אז נכון, ממש לא קל בבוקר לקרוא כשאתה רק מנסה להתניע את היום, אבל זה ממש שווה את זה. כמובן שיש את הפלאפון עם כל הכתבות באפליקציות ואת הרשתות החברתיות שמעדכנות כל הזמן, אבל כשאני מחזיק את הספר זאת קריאה עמוקה יותר ולרוב נותנת אספקט, כלים חזקים או בידור גדולים יותר.

אז הנה 3 ספרים שקראתי ועשו לי את שנת 2019:

"ההיסטוריה של המחר" של יובל נח הררי

הספר של פרופ' יובל נח הררי מדבר על עתיד האנושות והוא עושה את זה דרך ההיסטוריה האנושית מהאדם הקדמון ועד העידן כיום בהנגשה מדהימה של מורכבות ההתפתחות האנושית. בספר הוא מדבר על כך שבני האדם, שהתפתחו בצורה פנומנלית, סימנו 3 יעדים חדשים לעתיד: השגת חיי נצח, להיות מאושר, ושדרוג לדרגת אל.

מיצירת הכתב שפתח נקודת אל-חזור של תכנון מנגנונים בירוקרטיים שיכלו לארגן שיתופי פעולה ארוכי טווח בין מיליוני בני אדם ולשנות מן היסוד את המציאות האובייקטיבית הגיאוגרפית ועד מהפכת המידע שסבורה שבני האדם אינם בנויים להתמודד עם העוצמה והמהירות של זרם המידע הנוכחי ומי שכן יכול להתמודד הם רק אלגוריתמים אלקטרוניים במאגרי מידע גדולים – ביג דאטה.

מעבר לזה שהספר מלא בפרטים מרתקים על האנושות, הייחוד הגדול שלו הוא כך שזה גורם לך פתאום להסתכל בזווית אחרת, דרך פריזמה רחבה, על רעיונות ותפיסות עולם לאורך ציר הזמן.

"כוחו של הרגל" של צ'רלס דוהיג

צ'רלס דוהיג הוא כתב לענייני מדע וטכנולוגיה בניו יורק טיימס ומדבר על כוחם של הרגלים לשינוי מציאות. זה מתחיל מהבוקר: כשקמתם, מה הדבר הראשון שעשיתם?

רוב הבחירות שאנחנו עושים מדי יום ביומו עשויות להיראות בעניינו כתוצרים של תהליך קבלת החלטות מסודר אבל הן בעצם הרגלים. לכן ההרגלים הם מה שמאפשר שינוי אמיתי. ההתחלה קשה, אך לאחר תרגול ארוך זה נעשה בחצי אוטומטיות. הבחירה באילו הרגלים לפעול תלויה בנו.

דוהיג מדבר על כך שניצחונות קטנים הם חלק משינוי נרחב ליצירת הרגלים. מרגע שהושג ניצחון קטן זה נותן דחיפה לעוד ניצחון קטן, מה שיוצר שרשרת לשינויים מהפכניים.

לדוגמא אם אנחנו רוצים שהריצה תהיה הרגל שלנו: יש שלושה חלקים: סימן, פעולה רוטינית וגמול.

צריך לבחור בסימן כמו נעילת נעלי ריצה, גמול ברור כמו הישג במדידה או ההתעלות שבאה בעקבות הפרשת האנדורפינים בריצה, כשהפעולה הרוטינית תהיה הריצה שמה שמניע את הפעולה זה ההשתוקקות לתחושת ההישג או האנדורפינים. לפי מחקרים הסימן והגמול לא מספיקים שזה ימשך לאורך זמן – רק כשהמוח שלנו מצפה לגמול (הישג או אנדורפינים) תהפוך נעילת נעלי ריצה לפעולה אוטומטית. הסימן מפעיל גירוי לפעולה הרוטינית ומפעיל גם כמיהה לבואו של הגמול.

"לגרום לדברים לקרות" של דייויד אלן

דייוויד אלן הוא יועץ ניהול שפיתח שיטה בשם GTD – Getting Things Done

השיטה של אלן מדברת על כך שהפרודוקטיביות והיצירתיות יגיעו רק כשהמחשבות שלנו יהיו מאורגנות בצורה מסודרת.

כלומר, כל מה שעולה לנו בראש צריך להכניס לתוך מערכת מסודרת ואמינה מחוץ לראש שאליה נחזור באופן סדיר ואותה הוא מכנה "דלי". בתוך הדלי יש לסדר את המחויבות שלנו ודרכי פעולה כדי להתקדם ולבסוף יש ליצור תזכורות מסודרות שעליהן עוברים בקביעות.

בספר הוא מדבר על חמישה עוגנים לניהול זרימת עבודה: התחלה (הכנת הזמן והכלים), איסוף (ריכוז החומר), תיהלוך (ריקון החומרים שנכנסו), ארגון (העמדת הדליים הנכונים), סקירה (מבט על המערכת) ועשייה (ביצוע בחירות הפעולה).

הוא מדבר על כך שאת הפרויקטים שלנו אנחנו צריכים לפרק ולשאול את עצמנו את השאלה הבסיסית והחשובה: "מהי הפעולה הבאה?" כך אפשר לשפר במידה עצומה את היצרנות ואת השלווה שבעשייה כשאנו מפרקים לחתיכות קטנות וישימות את הפרויקט. כלומר, מהי הפעולה הבאה גורמת לראש להבין שהפעולה ברת ביצוע.

השינוי העיקרי שעליו אלן מדבר הוא להוציא את כל מה שאנחנו חושבים מהראש, לשמר ולארגן בכלים זמינים דברים קטנים או גדולים, אישיים או מקצועיים דחופים או לא.

יאללה שנה חדשה, יאללה ספרים חדשים. מה הספרים שאתם הכי אהבתם לקרוא השנה?